שיטות וויסות מהירות נפוצות עבור מנועי DC

1.שיטת ויסות מתח: על ידי שינוי מתח הכניסה של מנוע DC, מושגת המטרה של ויסות מהירות המנוע. בשיטת ויסות המתח, מתח הכניסה עומד ביחס הפוך למהירות מנוע הפלט. ישנן שתי דרכים לשלוט במתח: שליטה אנלוגית ובקרה דיגיטלית. לשליטה אנלוגית יש דיוק נמוך יותר, ואילו לשליטה דיגיטלית יש דיוק גבוה יותר.

2.שיטת ויסות מהירות התנגדות: על ידי שינוי ערך ההתנגדות של הנגד המעקף, ניתן לכוונן את זרם הכניסה של המנוע כדי לווסת את מהירות המנוע. היתרון של שיטת ויסות מהירות ההתנגדות הוא בכך שהיא פשוטה וקלה ליישום, אך היעילות שלה נמוכה יחסית ומתאימה רק למנועי הספק קטנים ובינוניים.

3.שיטת ויסות מהירות דינמית: התאם את זרם הכניסה של מנוע DC בהתאם לשינויים בעומס המנוע, כדי להשיג את המטרה של ויסות מהירות המנוע. שיטת בקרת המהירות הדינמית הנפוצה ביותר היא לווסת זרם העירור ולפקודה על רוחב הפולסים של המנוע לצורך בקרה. שיטה זו יכולה להשיג ויסות כוח קבוע ולשפר את יעילות המנוע.

4.שיטת ויסות מהירות אבזור: על ידי שינוי החיבור של פיתול האבזור, ניתן להתאים את מהירות המנוע. בשיטת החיבור לסדרה, חיבור האבזור ואספקת החשמל בסדרה יכול להפחית את מהירות המנוע ככל שהעומס גדל. בשיטת חיבור ה-shunt, חיבור האבזור ואספקת החשמל במקביל יכול להגביר את מהירות המנוע ככל שהעומס גדל.

5.שיטת ויסות מהירות קוטב מגנטי: על ידי שינוי מספר הקטבים המגנטיים של המנוע, ניתן להתאים את מהירות המנוע.

שיטת ויסות מהירות עומס: על ידי שינוי העומס של המנוע, ניתן להתאים את מהירות המנוע. כאשר העומס גדל, מהירות המנוע תרד, ולהיפך, מהירות המנוע תגדל.

7. שיטות ויסות מהירות מקבילות וסדרתיות מקבילות: ניתן לווסת מנועי DC גם באמצעות שיטות שונות כמו סדרה מקבילה וסדרה מקבילה, אך שיטות אלו משמשות לעתים רחוקות ביישומים מעשיים.