אילו אמצעים יכולים להפחית ביעילות את רעשי המנוע?

בין אם מדובר בפיתולי סטטור או רוטור-וללא קשר אם הם פיתולים רכים או קשים-קצוות הפיתולים עוברים קשירה הכרחית במהלך תהליך הייצור. תיאורטית, מטרת קשירה זו היא להבטיח שהמיקומים היחסיים בין פיתולים, בין פיתולים לבידוד ובין פיתולים ורכיבים נלווים יישארו קבועים; זה גם מסייע בהשגת תוצאת ריפוי יעילה לאחר שהפיתולים הוספגו בלכה ונאפו יבשים.

כדי להשיג מטרה זו, משתמשים בסרטי בידוד-מתכווץ בחום או חוטי קשירה במהלך תהליך הכריכה. זה מבטיח שבעקבות הספגה וייבוש לכה, הקצוות המתפתלים יוצרים מבנה אחיד וקשיח יחסית. עם זאת, יכולת התכווצות-החום של קלטות אלו פועלת בטווח מסוים; לכן, חיוני לשמור על רמת מתח מסוימת במהלך תהליך הקשירה עצמו.

יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לקשירה ואבטחה של חוטי עופרת. מצד אחד, התהליך חייב להבטיח כי חוטי ההובלה אינם יכולים לעבור באופן שרירותי לאחר הכריכה; מצד שני, עליו להבטיח שנקודות החיבור בין חוטי ההובלה והפיתולים הראשיים אינם נתונים ללחץ או משיכה מכאנית במהלך שלבי העיבוד הבאים. מסיבות אלה, הקשירה של קצוות מתפתלים חייבת להתבצע בהתאם לסטנדרטים שנקבעו, במקום להיות רק תרגיל עטיפה זמני.

מאחר שפיתולי המנוע מובחנים לפי פאזה (אותו-פאזה לעומת-פאזה שונה), נוצרים כוחות אלקטרומגנטיים-במיוחד משיכה הדדית ודחייה- בין מוטות מתפתלים סמוכים בקצוות. כדי למנוע תזוזה הנגרמת על ידי כוחות אלו, הקצוות המתפתלים דורשים אבטחה נאותה. באופן ספציפי, בתוך הרווחים הרוחביים בין מוטות מתפתלים סמוכים, נבחר חוט ניילון בקוטר המתאים מאוד לגודל הרווח המשמש לחיבור הברים בחוזקה זה לזה.

נכון לעכשיו, הסטאורים של מנועי-מתח גבוה משתמשים בדרך כלל במבנה בידוד שבו הסלילים עטופים עם נציץ. קצוות הסליל מקושרים באמצעות חוטי זכוכית פוליאסטר-, והסלילים קשורים לטבעות הקצוות במתח באמצעות חוטי קשירה. עם זאת, אסור שהמתח הזה יהיה מוגזם; הידוק יתר עלול לגרום לדרגות שונות של נזקי בידוד בנקודות המגע בין הסלילים וטבעות הקצה, ובכך לפגוע בביצועי הבידוד הכוללים. יתר על כן, כאשר סלילים מחוממים במהלך תהליך ההטמעה-כנדרש על פי מפרטי הייצור-הבידוד ליד ה"אף" (קצה) של קצוות הסליל עלול להתרכך. זה הופך את הבידוד לרגיש לנזק, ובסופו של דבר מקצר את חיי השירות של המנוע.

בשל גובה הסליל הגדול בדרך כלל והמרווח הבין-קוטבי הרחב המאפיין-מנועי מהירות-גבוהה, פיתולי הסטטור שלהם מציגים בדרך כלל מאפיינים ברורים, כגון קצוות מתפתלים מורחבים וצורה בולטת של "מתרחבת" או חצוצרה-בקצוות הסליל. עיצובים מסוימים משתמשים בשילוב של סלילים גדולים וקטנים, שבהם הסלילים הפנימיים בקצות הסליל מקבלים תצורה דמוית גל, והמרווח בין השכבה העליונה והתחתונה הוא מינימלי ביותר. כדי להתמודד עם זה, ניתן לעטוף שכבה של לבד פוליאסטר-בעובי של כ-4-5 מ"מ- על הבידוד של רצועות קצה הסליל כדי לשמש כרית הגנה בין הרצועות לסלילים. מכיוון שהלבד פוליאסטר רך יחסית ובעל מידה מסוימת של דחיסה, הוא מונע מהבידוד של הסלילים-אשר מאובטחים על ידי הקשירים המתפתלים-להימחץ או להכנס לרצועות הקצה. יתר על כן, גישה זו מגדילה את שטח המגע בנקודות הקישור, ובכך מבטיחה מגע אינטימי בין הסלילים לרצועות הקצה; לאחר שהסלילה הוספגה בלכה והתרפאה, סידור זה משפר משמעותית את היציבות הרדיאלית והמשיקית של קצוות הסליל.